תיאור / טעם
לצ'ייוטה הטרופית צורה מאורכת, מלבנית, אורכה בממוצע 10-20 ס'מ, וקצה נורה גדול וגדול יותר שמתחדד מעט לקצה דק ומעוגל יותר. העור החלק והדק נושא כניסות, קפלים וקמטים עמוקים המשתרעים לכל אורכו של הדלעת ונעים בצבעם בין חיוור לירוק כהה. מתחת לעור הקשוח, הבשר הירוק החיוור הוא יציב, פריך ועסיסי, ועוטף זרע לבן קטן ואכיל בעל טעם אגוזי עדין. צ'יוטה טרופית פריכה ומימית עם טעם ירוק עדין ומעט מתוק ומזכיר מלפפון.
עונות / זמינות
צ'יוטה טרופית זמינה כל השנה.
עובדות עכשוויות
צ'יאוטה טרופית, המסווגת באופן בוטני כ- Sechium edule, היא פרי גפן רחב הידיים שאורכו יכול להגיע עד לחמישה עשר מטרים והוא בן למשפחת הקוקורביטים או הדלעת. נחשב לקווש, צ'יוטה התורבתה באזורים טרופיים ברחבי העולם והיא ידועה בשמות רבים, כולל סייוטה או סייוטה בפיליפינים, לאבו סיאם ולבו ג'יפאנג באינדונזיה, סו סו בווייטנאם וסאיונגטה או פאק מאו בתאילנד. ישנם סוגים רבים ושונים של צ'איוט המסומנים תחת השם הגנרי הטרופי הגנרי, ולמרות ההופעות החיצוניות השונות, לרבים מהזנים יש טעם ירוק מתון דומה. צמח החימוט כולו אכיל, כולל דלעת, פרחים, גפנים, עלים ושורשים, וחימר טרופי הוא מרכיב נפוץ בבישול האסייתי המשמש לספיגת טעמים נלווים ולהוספת עקביות רעננה ורעננה למנות מתובלות בכבדות.
ערך תזונתי
צ'יוטה טרופית היא מקור מצוין לוויטמין C, שהוא נוגד חמצון שיכול לעזור בהגברת המערכת החיסונית והוא גם מקור טוב לוויטמין B-6, חומצה פולית, סיבים תזונתיים, חומצה פולית ואשלגן.
יישומים
צ'יאוטה טרופית מתאימה ביותר ליישומים גולמיים וגם מבושלים כמו צלייה, טיגון מוקפץ, רתיחה, אידוי ואפייה. כשהוא צעיר, ניתן לחתוך או לגרוס את הדלעת הרכה והפריכה לסלטים ועבדים, לקצוץ אותו לסלסה או להחמיץ לשימוש ממושך. בתאילנד משמשים לעתים צ'יוטה גולמית כתחליף לפפאיה ירוקה בסום טאם, שהוא סלט חמוץ מתוק הנחשב למנה הלאומית של המדינה. עם התבגרות הדלעת, העור אכיל אך בדרך כלל מוסר מכיוון שהוא נושא מרקם לעיס וקשוח. צ'יאוטה טרופית מתווספת לעיתים קרובות למרקים, תבשילים, קארי ותבשילי קדירה, או שהיא קצוצה דק ומשמשת כמילוי לכופתאות. אפשר גם להקפיץ או להקפיץ ירקות אחרים לקבלת אלמנט פריך או למלא ולאפות אותו דומה לתפוח אדמה. צ'יוטה טרופית בשלה לחלוטין ניתנת להרתיחה ולמעכה או לצלייה איטית כתוספת לדגים מטוגנים ואורז לבן. בנוסף לפירות, הגפנים והעלים אכילים גם ומוקפצים באופן פופולרי או מעורבבים לסלטים ומרקים. הדלעת תישמר 2-4 שבועות כשהיא עטופה במגבת נייר ומאוחסנת בשקית ניילון במקרר.
מידע אתני / תרבותי
צ'יוטה טרופית היא מרכיב פופולרי במטבח דרום מזרח אסיה שכן הוא נמצא בקלות בשווקים מקומיים וניתן להשתמש בו במגוון רחב של יישומים כמרכיב משני. באינדונזיה הדלעת מבושלת כמו ירק והיא משולבת בתוך labu siam tumis, שהוא צ'איוט פרוס מבושל עם צ'ילי, תבלינים, ארומטים, חלב קוקוס וגלנגל להכנת מנה חריפה המוגשת על אורז לבן. ניתן להשתמש בדלעת גם בסיור אסם, שהוא מרק ירקות המשתמש במגוון רחב של מרכיבים כמו כרוב, שעועית אדומה, תירס, ג'ק-פרי או צ'איוטה ומבושל במרק צלול. בנוסף למציאת הדלעות הנערמות בערימות גדולות ונמכרות בזול בשווקים טריים, הפך הצ'יוטה הטרופית לצמח גינה ביתי נפוץ שיכול לצמוח על פני קירות, גדרות ושערים. תושבים מקומיים רבים קוטפים את הדלעות מהגנים שלהם ומשתמשים בה כדי להעניק טעם רענן ומרקם פריך למנות כבדות אחרת. מתכון ביתי אהוב אחד באינדונזיה המשתמש בחימוט טרופי מכונה גאדו-גאדו, שהוא סלט מרענן המשתמש במרכיבים כמו נבטי שעועית, תפוחי אדמה, גזר, שעועית ירוקה וחימוט המושלך ברוטב קרם בוטנים.
גאוגרפיה / היסטוריה
צ'איוטה טרופית היא צאצאית של זני הצ'ייטה המקוריים שהיו ילידי מקסיקו ומרכז אמריקה ועובדו לראשונה בתקופת האימפריה האצטקית של תקופת טרום קולומביאנית. הדלעת הופצה אז ברחבי העולם באמצעות חוקרים ומהגרים אירופיים, בעיקר במהלך הבורסה הקולומביאנית במאות ה -15 וה -16 והתאזרחה נרחב באזורים הלחים והטרופיים של אסיה במאות ה -18 וה -19. עם תחילת הגידול באסיה, זנים רבים נבחרו ונבחרו בתכונות שונות ובהרגלי צמיחה, אך רבים עדיין מסומנים תחת השם הגיוט הטרופי הגנרי. כיום ניתן למצוא צ'יוטה טרופית הגדלה בר ונמכרת בשווקים מקומיים ובמכולת מיוחדת באסיה, דרום מזרח אסיה, אוסטרליה, אפריקה, מרכז ודרום אמריקה.
