תיאור / טעם
הדר Alemow הוא פרי בינוני עד גדול, בקוטר של 8 עד 10 סנטימטרים, וצורתו מלבנית עם קצה מעוגל ולא גזע שמתחדד לקודקוד קטן ובולט המכונה ממיליה. הקליפה היא מחוספסת, עבה למחצה, עורית, יציבה ומשובשת, מבשילה מירוק כהה לצהוב זהוב עם בגרות. מתחת למשטח המרקם, ישנה שכבה דקה של גומה לבנה, מרירה וספוגית הנצמדת היטב לבשר, המחולק לקרומים בין 11 ל -13. הבשר הצהוב-ירוק-בהיר מורכב משלפוחיות עיסה עם מעט מאוד מיץ, מה שיוצר עקביות יבשה יותר, ויש הרבה זרעים קטנים בצבע שמנת המוטבעים בבשר. הדרים של אלמוב מכילים כמות גבוהה של שמן מריר, טארט וחריף, מה שמעניק לפירות טעם חמצמץ שאינו טעים.
עונות / זמינות
הדר Alemow זמין בסוף הסתיו עד תחילת האביב.
עובדות עכשוויות
פרי הדר Alemow, המסווג באופן בוטני כ- Citrus macrophylla, הוא זן נדיר ועתיק השייך למשפחת Rutaceae. הפירות ההיברידיים מתבגרים על עצים קצרים המגיעים לגובה של עד 6 מטרים וגדלים בר באי סבו שבפיליפינים מזה אלפי שנים. הדרים של אלמוב ידועים גם כקולו, אלימאו, מקרופיליה ואלמון, והאמין כי הזן מכיל הדרים של פפדה בהורותו, ותורם למעט מאוד מיץ הפרי וטעמו החמצמץ והבלתי טעים. הדרים של אלמוב נחשבים לרוב לא אכילים, והפירות אינם מגודלים מסחרית. למרות היעדר השימוש הקולינרי בפרי, הזן התגלה כשורש מסחרי חשוב לגידול זני הדרים מודרניים.
ערך תזונתי
הדר Alemow הוא מקור מצוין לוויטמין C לחיזוק המערכת החיסונית, להגן על הגוף מפני נזק לרדיקלים חופשיים ולהפחתת דלקת. הפירות מספקים גם קצת הספרידין, פלבנואיד המכיל תכונות דמויי נוגדי חמצון שיכולים לעורר ולווסת את זרימת הדם.
יישומים
הדרים של אלמוב אינם משמשים לעיתים קרובות למטרות קולינריות מכיוון שהפירות מאתגרים למצוא, והבשר יבש, נושא טעם חומצי וחמצמץ מאוד. באזורים מסוימים בסבו, הפירות עשויים לשמש מדי פעם כטעם ברטבים או במרקים, או שאפשר לבשל את הבשר בכמויות גדולות של סוכר להכנת ריבה. מעבר ליישומים קולינריים, הדרים של אלמוב משמשים בעיקר ככלי עיכול בתרסיסים, ולעיתים משולבים העלים בטיפולי עור מקומיים. השמן האתרי והריחני מופק גם מהקליפה ומשמש בבשמים, בקרמי גוף, או מעורבב בשמן קוקוס כניחוח שיער.
מידע אתני / תרבותי
הדר Alemow הוא אחד ממחסני השורש החשובים ביותר המשמשים בפרדסי הדר מסחריים ברחבי העולם. המגוון נוצל לראשונה בארצות הברית בשנות החמישים, כאשר ד'ר ביל ביטרס למד אותו בתחנת הניסויים של אוניברסיטת ריברסייד. במחקר, ביטרס בחן מעל 500 זני הדרים כדי לראות אילו זנים מפגינים עמידות לנגיפי וקטור המועברים, אשר איימו להשמיד את תעשיית ההדרים בקליפורניה. ביטרס מצא שהדר Alemow הוא אחד משני הזנים שהראו את העמידות החזקה ביותר לנגיף, והזן נבחר בזכות הסובלנות לקור, עמידות למחלות ומערכת השורשים העמוקה. עצי הדר של אלמוו ידועים גם בכושר ההסתגלות שלהם, וגדלים בקרקעות חוליות, גיר וחימר. בקליפורניה תרמו שורש Alemow לזני לימון עמידים בכפור עם תפוקה וגודל מוגברים. מחוץ לקליפורניה, השורש משמש גם באזורים באיטליה ובספרד לשיפור זני הלימון, התפוז, הקומקוואט והמנדרינה.
גאוגרפיה / היסטוריה
סביר להניח כי הדרים של אלמאו הם ילידי האי סבו שבפיליפינים וגדלים בר מאז ימי קדם. בעוד שההורות של הדר אלמוב אינה ידועה, מומחים רבים מאמינים כי הזן הוא הכלאה של הדר פפדה ופומלה. הדר Alemow הוא נדיר מאוד ואינו גדל באופן מסחרי. הזן משמש בעיקר כבסיס ומשמש ברחבי העולם לייצור זנים משופרים של לימונים, תפוזים וקומקוואטים. כיום ניתן להעביר מדי פעם פרי הדר של אלמוב מעצי בר בפיליפינים או לגדל אותו למטרות מחקר בפרדסים בקליפורניה.
